פרשת ויצא
הפרשה השבוע היא "וייצא". לפני זמן מה שמעתי על אישה אחת שהתייאשה. וחשבתי עלינו הנשים. איך אנחנו יכולות מתוך המצרים לראות את האור את התקווה? מתוך המצריים להגיע לגאולה
יש לנו בפרשה זו שתי נשים אשר נתקלות בקשיים עצומים ומתמודדות איתם. לאה פוחדת שתתחתן עם עשיו הרשע ולכן עיניה רכות מבכי. לבסוף היא מתחתנת עם יעקב אבל היא האישה הפחות מועדפת ובכל זאת יולדת את מרבית השבטים. לאה נלחמה על יעקב שיגיע אליה וכל שם שבחרה לילדיה היתה בו מחשבה ומשמעות כמו לדוגמא יהודה-הודיה.
רחל מצפה לחתונה עם אהוב ליבה יעקב ובצעד אמיץ בהכירה את אביה לבן הארמי הרמאי נותנת לאחותה בליל הכלולות את הסימנים אותם הסכימה עם יעקב. רחל יכולה להכנס למקום של קנאה ורחמים עצמיים. ובכל זאת מתוך המסכנות שלה הבינה שיש לה תפקיד. בחרה לצאת מהקושי שלה ולחשוב על אחותה.
כשאני מסתכלת על חיי וחיי נשים אחרות אני רואה כמה קל לגלוש מתוך הנסיונות העוברים עלינו לרחמים עצמיים ל-אני הכי מסכנה ומצד שני כמה קשה להמשיך לחיות באומץ ולהתמודד. אותה אישה שאלה אותי שאלה ואולי אם הייתי מתאמצת קצת יותר ויוצאת מהמסכנות שלי הייתי יכולה לעזור לה וזו מחשבה טבעית כי רבים בסביבתה חשבו כך.
בכל קושי אפשר להגיד רע לי קשה לי או לבדוק מה השליחות שלי, המתנה שהשם שולח לי הכח שאני יכולה לפתח. במקום למה לשאול מה יש לי ללמוד מזה? איזו תכלית? איזו שליחות? איזה כח? במקרה של רחל ולאה שתיהן צמחו מהניסיונות והקשיים וילדו עם שפחותיהן עם שלם. יהי רצון שנוכל כולנו לצמוח מהניסיונות ולמצוא את הכוחות והשליחות שלנו ולהמשיך את אורו של כסלו וחנוכה ולהאיר את העולם באורו של השם. חג חנוכה שמח